רקע עובדתי
1. התובע, חוסין חג'אזי (להלן - התובע) הגיש תביעה כספית על סך 248,210 ש"ח אשר הוגשה על ידי חוסין חגאזי (להלן: התובע) כנגד בה"י ברכת המזון בע"מ (להלן: הנתבעת) בגין עבודות שיפוצים שבוצעו על ידי התובע אצל הנתבעת. אציין כי התביעה הוגשה גם כנגד מרקוביץ צבי אברהם אך ביום 23/3/10 ניתן פסק דין המורה על מחיקתו בשל העדר יריבות. בכתב התביעה נטען כי בין הצדדים נחתם הסכם עבודה ביום 1/1/08 על בסיס הצעת מחיר שניתנה על ידי התובע לפיה עלות ביצוע עבודות ושיפוצים במבנה הינה בסך של 164,000 ללא מע"מ. נטען כי לאחר שהתובע החל בעבודתו החלה הנתבעת בהכנסת מספר תוספות כך שהעבודה הורחבה באופן שתכלול את החצר החיצונית של הבניין. נטען כי בהתאם להסכם מיום 1/1/08 התחייבה הנתבעת לשלם בגין כל עבודה נוספת. נטען כי הנתבעת שילמה סך של 160,000 ש"ח עבור החומרים, הספקים והעובדים וקיבלה חשבונית לידיה. עוד נטען כי לאחר תחילת ביצוע העבודות וההריסות הופיעו סדקים בבניין והתגלתה סכנה למבנה. נטען כי הוזמן מהנדס נוסף מטעם הנתבעת שהכין תוכנית רביעית לפיה נדרשה הנתבעת להוסיף גשרים ועמודים מברזל לחיזוק הבניין. נטען כי הנתבעת העבירה לתובע חלק מהתשלום עליו סוכם, ונותרה חייבת לו סך של 248,210 ש"ח בגין העבודות הנוספות כמפורט בכתב התביעה.
עמדות הצדדים בתצהיריהם
2. התובע בתצהירו טען שהינו משמש כקבלן לעבודות בנין ושיפוצים. לטענתו, בשלהי שנת 2007 אושפז בבית החולים רמב"ם ליד אביו של צבי מרקוביץ (להלן: צבי), אשר הכיר בין השניים. כאשר השתחרר מבית החולים, פנה אליו צבי בהצעת עבודה. נטען כי פגש בצבי בסוף חודש דצמבר 2007 וקיבל לידיו כתב כמויות ותוכניות על מנת ליתן הצעת מחיר לשיפוץ בניין ישן. נטען כי היה מדובר בעבודה מסובכת לאור העובדה שהבניין עבורו נדרש השיפוץ היה ישן מאוד. לטענת התובע, בפגישה עם צבי נמסרו לידיו בטרם הצעת המחיר שלוש תוכניות כדלקמן: תוכניות מצב קיים בצירוף הריסה ושינוי פנים הבניין, תוכניות חשמל ותוכניות לצרכנייה. נטען כי לאחר קבלת התוכניות כאמור הוא מסר לצבי הצעה בסך 163,995 ש"ח בתוספת מע"מ וסירב ליתן לו הנחה חרף בקשתו, היות ולטענתו, דובר בהצעת מחיר מיוחדת לאור מערכת היחסים עם אביו ומורכבות העבודה. נטען כי טענתו של צבי לפיה הוא הסכים ליתן לו הנחה של 10% שתועדה בכתב הכמויות הינה שקרית והוסיף כי אין המדובר בכתב ידו. נטען כי ביום 1/1/08 נחתם בינו לבין צבי זיכרון דברים לפיו הוא התחייב לבצע את העבודות בהתאם לתוכניות שלעיל במחיר שלא יעלה על סך של 163,995 ש"ח בתוספת מע"מ בכפוף לזיכרון הדברים. נטען כי יום למחרת החתימה על זיכרון הדברים הוא החל לעבוד בהתאם לבקשת צבי והאדריכל מטעמו- מר מנחם גביש. נטען כי עם תחילת ביצוע העבודה, מאחר והבניין הינו מעל 3 קומות ומתוך מטרה למנוע סיכון חיי אדם, או התמוטטות של הבניין, או חלק ממנו, הוא המליץ להזמין מהנדס קונסטרוקציה שיחווה את דעתו. נטען כי בהתאם לבקשה הוזמן למקום מהנדס כאמור בשם דיטל שאול (להלן: המהנדס או שאול) לשם בדיקת המקום והצעת פתרון ואז התגלה לתדהמתו שהמהנדס המליץ לצבי עוד בחודש דצמבר 2007 לבצע חיזוק וקונסטרוקציה לבניין וצבי שילם עבור שכ"ט המהנדס בהמחאה שחוללה. נטען כי לאחר שעמד והמליץ על כך שהכרחי וחיוני לבצע את עבודות החיזוק והקונסטרוקציה, שב צבי ושכר את שירותיו של המהנדס. נטען כי ביום 6/1/08 הגיע אליו שליח מטעם המהנדס שאול ומסר לידיו תוכנית קונסטרוקציה אשר כללה חיזוקים וקורות פלדה לשם חיזוק הבניין (להלן: תוכנית הקונסטרוקציה). לטענתו, התוכנית לא היתה בפניו ביום מתן הצעת המחיר ו/או החתימה על זיכרון הדברים. נטען כי תוכנית הקונסטרוקציה כללה ביצוע עבודות תמיכת הבניין באמצעות גשרים וקורות פלדה וזאת במקום הקירות שנהרסו בהתאם לתוכניות ההריסה. נטען כי ביום 8/2/08 מסר התובע את העבודה באופן סופי ומוחלט בהתאם לשלושת התוכניות והמפרט נשוא הצעת המחיר, העבודה הנוספת בהתאם לתוכנית הקונסטרוקציה שנמסרה ביום 6/1/08 וכן כל התוספות שנדרשו ממנו במהלך ביצוע העבודות מהמהנדס והאדריכל מנחם גביש. התובע פירט בתצהירו את העבודות שבוצעו בנוסף לעבודה המקורית בתוך הבניין בשלב הראשוני (סעיף 13 א'-טו' לתצהירו). נטען כי ביום 6/2/08 התבקש התובע לבצע עבודות נוספות לפי הוראות האדריכל גביש וצבי וזאת ללא כל מפרט או תוכניות שכן העבודות בוצעו ללא היתר בנייה ומתוך רצון הנתבעת לסיים את העבודות בהקדם האפשרי, מאחר ומדובר בעבודות חוץ ותוך בקשת צבי להגביר את שעות העבודה ומספר העובדים. נטען כי מדובר בעבודות שבוצעו בשלב שני ולא באו לידי ביטוי בהצעת המחיר או בזיכרון הדברים. נטען כי התובע הכין את התשריט המתאר את המצב הקיים לאחר ביצוע כל התוספות והעבודות החיצוניות, כאשר לטענתו מדובר בהיקף עבודות רחב. נטען כי העבודות בשלב השני הסתכמו בסך של 97,900 ש"ח כמפורט בתצהיר בהרחבה (סעיף 15 א'-יא' לתצהיר). נטען כי כל העבודות בוצעו בצורה הטובה ביותר לשביעות רצון המהנדסים וללא כל תלונות או טענות. עוד נטען שבהתאם לזיכרון הדברים התחייב צבי להוציא לתובע תלושי שכר עבורו ועבור 7-8 עובדים נוספים, כאשר בפועל הונפקו רק 3 תלושי שכר עבור חודש 12/07, חודש שבמהלכו הם כלל לא עבדו. נטען כי על הנתבעת היה להנפיק תלושי שכר בגין החודשים ינואר ופברואר 2008 וכי תלושי השכר שצורפו על ידה אינם משקפים נאמנה את המציאות בפועל, הן מבחינת מועדה והן מבחינת הסכומים הנקובים בהם. עוד נטען כי התובע החזיר לצבי את התלושים בבקשה לתקנם ולהנפיק תלושים חדשים אך נתקל בסירוב בחוסר תום לב משיקולי מס של הנתבעת. עוד נטען כי ביום 9/1/08 ניתנה לצבי הצעת מחיר לתוכנית הקונסטרוקציה שהסתכמה בסך כולל של 54,000 ש"ח ובמעמד אישור ההצעה נמסרו לתובע שתי המחאות. נטען כי העבודות בוצעו לשביעות רצון המהנדס אולם צבי סירב לשלם את יתרת הסכום, בניגוד להסכמות. עוד נטען כי ביום 30/1/08 הגיש התובע הצעת מחיר שהוכנה על ידי הנדסאי חשמל מטעמו, מר כנאניה קאסם, לביצוע עבודות חשמל נוספות שלא באו לידי ביטוי בתוכנית החשמל הראשונית. נטען שצבי עצמו אישר את ביצוע העבודות, טרם תחילתן, בתנאי שהעבודה תבוצע באופן מיידי. נטען כי במהלך העבודה נמסרו לידיו אישורים שונים מטעם המהנדסים של צבי המכילות הוראות לביצוע כמפורט וכמצורף לתצהיר. נטען כי העבודות בוצעו לשביעות רצון המהנדסים. עוד נטען כי במהלך ביצוע העבודות נהג התובע למסור לידיו של צבי את החשבוניות שקיבל מהספקים השונים. לטענת התובע, הוא נהג לרשום פרטים חשובים הנוגעים לעבודות שבוצעו ביומן העבודה ומהם עולה שתחילת העבודה היתה ביום 2/1/08 וסיומה ביום 29/2/08. בנוסף, פורטו שם שמות העובדים שעבדו באותו היום ומהות העבודה שבוצעה בכל יום. לטענת התובע, בסיום העבודה הוא נפגש עם צבי במשרדו להתחשבנות ומסר לידיו את רשימת כל העבודות הנוספות ואת זכרון הדברים המקורי שלא היה לו לטענתו, על מנת שצבי יעבור ויבדוק את העבודות שפורטו ומחיריהן. התובע טען כי עבר עם צבי על כל עבודה ועבודה ולאחר שצבי אישר חלק מהעבודות בהתאם להערכתו, עשה סימן שאלה על כל פרט שלא הסכים להעלותו בשלב ההוא ואישר את העבודות הנוספות במלואן. נטען כי בסיכום כתב צבי בתחתית הרשימה בכתב ידו כי סך התשלומים בגין ביצוע העבודות הנוספות הינו 59,300 ש"ח. עוד נטען, כי לאחר שהתובע הגיש את כל העבודות הנוספות לצבי, הוא חזר ותיקן בפניו מספר מרכיבים כגון: תיקוני טיח, יציקת 4 דלתות רב בריח והריסה נוספת מעבר לגובה 3 מ"ר. לטענת התובע, טענת צבי לפיה האדריכל מטעם הנתבעים גביש הינו "פוסק מוסכם" שקרית וכי הוא מעולם לא הסכים שהאדריכל מטעם הנתבעת יהיה הגורם המכריע. עוד נטען בהקשר זה, כי המסמך הנושא תאריך 19/2/08 אינו מוכר לו וכי הוא ראה אותו לראשונה עם צירופו לכתב ההגנה. לטענת התובע, הנתבעים שילמו על חשבון ביצוע העבודות סך של 122,500 ש"ח בצירוף 3 שיקים בסך כולל של 25,000 ש"ח וסך נוסף של 13,500 ש"ח. נטען כי בהתחשבנות מיום 27/2/08 אישר צבי כי שולם לתובע סך של 162,000 ש"ח כאשר סכום זה כולל 25,000 ש"ח וסך של 13,500 ש"ח שאין מקום לכלול אותם מאחר והם כבר נכללו. לטענת התובע, הוא שכר את שירותיו של מהנדס מומחה מתוך מטרה לייעל ולקדם את ההתנהלות בשיפוצים ולאמת את סכומי ומרכיבי התביעה ומחוות דעתו עולה כי מדובר בביצוע עבודות נוספות שבגינן הוא זכאי לתשלום נוסף.
3. מטעם הנתבעת נמסר תצהיר על ידי מנהלה צבי מרקוביץ (להלן - צבי). לטענתו, בסוף שנת 2007 שכרה הנתבעת מבנה לצורך שימושו כצרכנייה. נטען כי מאחר והמבנה לא התאים לצרכיה, היה צורך בביצוע עבודות שיפוצים. לטענתו, הוא פנה בשם הנתבעת לאדריכל גביש ולמהנדס שאול דיטל. נטען כי כל התוכניות היו חלק מהבקשה לקבלת הצעת מחיר שהכינה הנתבעת לפני שפנתה לקבלנים פוטנציאליים לקבלת הצעת מחיר ובכללן תוכנית פרט קורת פלדה שהוכנה עוד ביום 22/8/07 שכללה את חובת ניסור הבטון ביהלום בלבד והחובה להעמיד תמיכה לתקרה בטרם ביצוע העבודות. נטען כי דובר בשתי הוראות מרכזיות מבחינת הקונסטרוקציה שלא בוצעו וגרמו לנזק עצום. לטענת צבי, כתב הכמויות הוכן על ידי האדריכל גביש על פי תוכנית שהכין המהנדס דיטל. נטען כי התובע הגיש לנתבעת הצעת מחיר בסך 163,955 ש"ח שכללה את עלות החומרים, הספקים, שכר העבודה והפועלים. בהמשך, הסכים התובע בכתב ידו, להפחית 10% מהמחיר המוצע. נטען שלאחר התמחרות הסכים התובע לבצע את העבודות בסך כולל של 140,000 ש"ח ולכן הנתבעת בחרה בו לביצוע העבודות. עוד נטען כי התמחרויותיו של התובע עם קבלני משנה, אינם מעניינה של הנתבעת. נטען כי גם האדריכל גביש, שהוא הפוסק המוסכם בין הצדדים לעניין מחירים, התייחס בפקס מיום 26/2/08, יום לפני הישיבה האמורה, למחירי העבודות השונות וחישב כל פרט בכתב הכמויות על פי בסיס חישוב ביחס של 140/164. נטען כי מאחר והתובע נתמך הביטוח הלאומי בשל נכותו, הוסכם שהפועלים יקבלו שכר כעובדי הנתבעת וכי את עלות החומרים תשלם הנתבעת לתובע, על מנת שיעבירם לספקים, שיוציאו חשבוניות וקבלות על שם הנתבעת. נטען כי את הרווח הקבלני קיבל התובע במזומן וטרם נתן לנתבעת קבלה או חשבונית בגינו. לטענת צבי, התובע הגיש לבית המשפט "אישור" בכתב ידו שם מוסכם כי המחיר יהיה המחיר הממוצע במשק והאדריכל גביש יכריע במחלוקת בעניין המחיר. נטען כי התובע מחוייב לאישור זה. עוד נטען כי כבר באישור כאמור, הלין צבי על כך שחלק מהעבודות בוצעו בצורה כושלת ולכן גביש צריך לפשר בין הצדדים ביחס למחיר המגיע לעבודות שלב א'. ביחס לעבודות שלב ב' נטען כי המחיר היה המחיר הממוצע במשק. נטען כי התובע חזר ודרש כספים נוספים אך העבודה לא בוצעה כראוי. נטען כי התובע נעדר מהעבודה בשל פטירת בן דודו במועד קריטי וכי בשל ההעדרות הפתאומית והבלתי מוסברת נאלצה הנתבעת לקחת באופן מיידי קבלן אחר שישלים את העבודה. עוד נטען כי התובע חסם בגופו את הכניסה לצרכנייה ורדף אחרי מנהלה יחד עם שניים מעובדיו, עם כלי משחית מברזל וגרזן. נטען כי המשטרה נקראה להרחיקו. לטענת צבי, חשש מהתובע ובפגישה עימו, הסכים לשלם לו מעבר למה שהגיע לו. נטען כי לאירועים כאמור ישנם עדים. נטען כי נוכח החשש כאמור, ביקש צבי כי אדם נוסף יהיה נוכח בפגישה עם התובע. לטענת התובע, במהלך הפגישה שוחח התובע עם אדם נוסף טלפונית, במטרה להפחידו ומסר לו שבשלב זה הוא אינו צריך להגיע, היות והדברים מתחילים להסתדר. נטען כי התובע לא צירף לכתב התביעה הסכם עבודה אלא זיכרון דברים מזוייף. נטען כי חלק גדול מהעבודה שהיתה אמורה להתבצע על פי כתב הכמויות לא בוצעה וממילא יש לקזז את החלק היחסי של העבודות שלא בוצעו מהמחיר שנקבע. עוד נטען כי חלק מהסכומים מופרזים וחלקם אף זוייפו. נטען כי "ההמלצות" שניתנו במהלך העבודה אינן משקפות את מה שהתגלה בסופה ולאחריה ומהוות ניסיון לתת מוטיבציה לקבלן. באשר לכתב הכמויות נטען כי הוא נכתב על ידי האדריכל גביש, אשר הפך בהסכמת הצדדים למכריע בשאלת המחיר. נטען כי את כתב הכמויות ללא סכומים שלח גביש לצבי וצבי העביר אותו בין היתר לתובע, על מנת לקבל הצעת מחיר מפורטת. נטען כי התובע השיב את כתב הכמויות עם הסכומים בכתב ידו, באמצעות הפקס וכך התבצעה הגשת ההצעה. באשר לזכרון הדברים נטען כי מדובר במסמך שנכתב על ידי התובע שלא במעמד הנתבעת וכי החתימה הנחזית להיות חתימתו הינה מזוייפת. נטען כי החתימה צולמה מהאישור שניתן לתובע ביום 27/2/08. נטען כי גם בהתאם לזכרון הדברים הסכום שהוסכם בין הצדדים הינו 163,995 ש"ח כולל עבודה, ספקים וחומרים. באשר לעבודות נטען כי חלקן לא בוצעו כמפורט בתצהיר בהרחבה או שבוצעו באופן חלקי, לקוי או מזיק. באשר לרשימת העבודות הנוספות, נטען כי התובע הוסיף באופן חד צדדי הן סכומים והן סימני שאלה שלא הוסכם עליהם כפי שפורט בהרחבה בתצהיר. באשר לסכומים שבמחלוקת נטען כי הנתבעת אינה חבה אף אחד מהם. נטען כי נטל ההוכחה הינו על התובע. באשר לסכומים ששולמו נטען כי בישיבה שהתקיימה ביום 27/2/08 העלו הצדדים על הכתב את הסכומים ששולמו ואת התאריכים בהם שולמו. נטען כי סך כל הסכומים שהוסכם באותה פגישה שקיבל התובע לידיו עולים לסך של 162,576 ש"ח. לטענת צבי, באותה פגישה נתן לתובע סך של 25,000 ש"ח אותם אישר בכתב וביום 2/3/08 סך נוסף של 13,500 ש"ח ובסך הכל כ-201,000 ש"ח בקירוב. באשר לתשלום לספקים ולעובדים נטען כי בידי הנתבעת תלושי שכר של עובדי התובע בסך כולל של 15,000 ש"ח וכן חשבוניות וקבלות של ספקים בסך של 58,900 ש"ח ובסך הכל סך של 73,900 ש"ח. מכאן, נטען שהתובע שלשל לכיסו סך של 90,000 ש"ח. באשר לתביעה למע"מ נטען כי התובע לא הציג כל חשבונית עבור שכר עבודתו ששולם במזומן ולפיכך אינו יכול לתבוע מע"מ. עוד נטען בהקשר זה כי הפועלים עבדו כשכירי הנתבעת וכי הנתבעת שילמה עבור החומרים במישרין לספקים. נטען לקיזוז והפחתה בהתאם לטבלאות פירוט העבודות שלא בוצעו, או שבוצעו בחסר או שנתבעו פעמיים (עמ' 10-14 לתצהיר). נטען כי ההסכמה האמיתית בין הצדדים היתה כי העלות הכוללת של העבודה תהיה 140,000 ש"ח וכי הנתבעת שילמה לתובע סך של 201,500 ש"ח, בהם מודה התובע בכתב. נטען כי בסיכום החשבון שנערך על ידי גביש ביום 19/2/08 מפורטים הפריטים שלא בוצעו או שבוצעו בחסר, הסכומים שיש לקזז ודרך החישוב.
4. תצהיר נוסף הוגש על ידי האדריכל מנחם רוטשטיין גביש (להלן - גביש). לטענתו, הוא ערך את כתב הכמויות ואת התוכנית האדריכלית של השיפוץ. נטען כי בכתב הכמויות שנשלח לקבלנים על ידי צבי לא הופיעו מחירים, כדי שהקבלנים ימלאו את המחיר, לצורך תחרות. נטען כי התובע הציע סך של 164,000 ש"ח ולאחר מכן הפחית את המחיר לסך כולל של 140,000 ש"ח. נטען כי הוא רשם את המחיר בכתב ידו על העתק כתב הכמויות. נטען כי בתאריך שאינו זכור לו, אך בוודאות דובר לאחר תחילת הבנייה, השתתף בישיבה שנערכה ברחוב מיכאל 16 בחיפה, בה דרש התובע סכומי כסף נוספים. נטען כי לקראת הפגישה ערך מסמך שהיווה בסיס לדיון בישיבה ובו רשימה של עבודות, מחירן לפי ההצעה הראשונה של התובע ומחיר יחסי של 140/164. נטען כי האווירה בישיבה היתה קשה ומלחיצה והפחידה אותו. לטענתו, בסופו של דבר הציע לצבי שיסכים לשלם לתובע סך של 57,800 ש"ח לפי חלק מהפריטים ברשימה שצורפה, פריטים שאושרו בהתאם למחיר שאושר. נטען כי התובע קיבל המחאה ועזב. לטענת גביש, הוא הכין מחירון ממוצע לפי תוכנה של בן ארי שהיתה אז בידיו, על מנת לתמחר את הסכומים המגיעים לתובע עבור עבודות שלב ב' שלא נכללו בכתב הכמויות של התחלת העבודה- שלב א'. לטענת גביש, הוא זוכר שהתובע הביא לצבי חשבוניות לתשלום של ספקים שונים מטעמו. עוד טען כי צבי סיפר לו שהתובע רדף אחריו עם גרזן. נטען כי צבי נאלץ לבצע את הריצוף באמצעות מישהו אחר כיוון שיציקת הבטון נעשתה, שלא בהתאם לתכנון. עוד נטען כי זכור לו שכאשר התובע גילה זאת, הוא חסם את הכניסה לאתר. לטענת גביש, הוא נכח בזמן יציקת הבטון וראה שהפיגמנט לא נעשה טוב. עוד נטען שהתובע לא ביצע הריסות בהתאם לתוכנית, בשל התנגדות בעל מרפאת השיניים בקרבת מום וכי יש להוריד את העלות מהמחיר שנקבע. נטען כי אף לא הותקנו על ידי התובע קורות ברזל לפי התוכנית וכי הוא החסיר לפחות קורה אחת. באשר לרשימה שהתובע הציג כרשימה של עבודות נוספות, נטען כי הרשימה אינה תוספת אלא ביקורת ביחס למה שכבר נעשה ותיקון הליקויים שנעשו, בתוספת הערכות מחיר של שווי הליקויים.
5. עוד הוגש תצהיר על ידי מאיר ברקוביץ, מנהל הצרכניה במיקומה הישן, ברחוב מיכאל 16 בחיפה. לטענתו, הוא נכח במקום השיפוץ פעמים רבות. נטען כי התובע התנהל באיומים ושקרים ולא ביצע את העבודות כפי שהתחייב ובצורה מקצועית. נטען כי צבי נאלץ להביא רצף אחר לצורך ריצוף המקום. נטען כי התובע הגיע בוקר אחד, לאחר סיום ביצוע העבודות והחל לצעוק כאשר הבחין כי הם בונים מדפים. נטען כי הוא נכח באותו מועד בחנות, התקשר לצבי ונתן לו לשוחח עם התובע. נטען כי התובע איים בצעקות על צבי כמפורט בתצהיר (סעיפים 8-11 לתצהיר) ואף צעק, איים והניף ברזל כלשהו לעברו. לטענתו, לאור חששו, אמר לצבי שהוא אינו מוכן לעבוד תחת פחד ואיומים עד שהעניין יסתיים. עוד טען כי הוא הזמין משטרה ומסר כי ישנו קבלן המאיים ברצח. נטען כי הוא אינו זוכר האם המשטרה הגיעה בסוף או לא. נטען כי התובע ניתק את החשמל ולא נתן להם להמשיך לעבוד ולהקים מדפים. עוד נטען כי ידוע לו שהיו בין התובע לצבי ויכוחים כספיים אך הוא לא נכנס לעניינים הללו. נטען כי חלק מהספקים כבר פרקו סחורה במקום החדש היות ונמסר להם שלמחרת יהיו מדפים וכי דובר בתקופה הכי לחוצה בשנה- בין פורים לפסח.
6. תצהיר נוסף הוגש על ידי מר ישראל מוזס, עובד הנתבעת במועד ביצוע עבודות השיפוצים. לטענתו, כאשר הגיע עם צבי למקום השיפוצים, לקראת סוף עבודות השיפוצים, על מנת לתכנן את התחלת עבודת הצרכנייה נדהם לגלות כי השיפוצים נעשו בצורה כה גרועה, באופן בו חשש שלא תתאפשר פתיחת הצרכנייה. נטען כי היו פגמים רבים בקירות וכי הרצפה היתה עקומה. נטען כי צבי התרעם על התובע בנוגע לאיכות העבודה וכי התובע טען שעבודתו טובה מאוד. נטען כי בשלב מסויים בויכוח עלו הטונים והתובע כנראה חשש שלא יקבל את הכסף שסבר שמגיע לו ולכן חסם את פתח הצרכנייה, ניסה לנעול את הדלתות למנוע מהם להיכנס ולא אפשר להם להכין את הצרכנייה להכנסת סחורה. נטען כי נוצר עימות בין הצדדים וכי התובע הניף גרזן מעל ראשו של מאיר ברקוביץ, מנהל הצרכנייה דאז. נטען כי כאשר ראה שהמצב מסלים, עזב את המקום על מנת שלא להיפגע ולהיכנס בין הצדדים. נטען כי בשלב מסויים, הזמינו מרקוביץ ואנשים אחרים את המשטרה וכי הוא זוכר שהמשטרה הגיעה לאחר זמן מה, כאשר כבר לא נכח במקום.
העדויות בבית המשפט
7. התובע בעדותו אישר שלא ביקר במקום בטרם נתן הצעת מחיר (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 30-31). התובע טען כי לא ניתנה הנחה מעבר למחיר של 164,000 ש"ח וכי המחיר כאמור כולל את ההנחה (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 3-8). התובע אישר בעדותו כי כתב הכמויות נכתב בכתב ידו אך לטענתו הוספת הסכום 140,000 ש"ח אינה בכתב ידו, כתב היד אינו מוכר לו והוא אינו יודע מדוע נכתב הסכום הנ"ל (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 9-26). התובע אישר כי הוא כותב מידי יום ביומן את כל הפרטים הרלוונטיים לעבודה (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 27-32). לטענת התובע לעיתים כתב ביומנו את הדברים שהתרחשו באותו היום ולעיתים את הדברים שהתרחשו יום קודם לכן (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 32). התובע העיד כי את זיכרון הדברים הוא כתב וצבי אישר בחתימתו. התובע לא ידע לומר האם החתימה הפוכה (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 5-10). בהמשך הוצג לתובע נ/1 מיום 27/2/08 והוא נשאל בנוגע לזהות החתימות. לדבריו, יתכן וצבי חתם הפוך בגלל הכיוון שבו הם ישבו (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 18-21). התובע נשאל בעדותו כיצד הנתבעת שילמה עבור החומרים והשיב שהוא הזמין והביא את החומרים והיא שילמה כל פעם חלק. לדבריו, חלק מהכספים קיבל ישירות וחלק שולם ישירות לספקים. לטענתו, הוא מסר ישירות את החשבוניות של החומרים שרכש (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 10 ש' 5). באשר לתשלום לפועלים טען התובע כי לחלקם טרם שולם שכר ולחלקם הוצאו תלושי שכר. לטענתו, הוא עצמו לא מנפיק חשבוניות אלא עבד במשכורת (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 8-19). לטענת התובע, המהנדס עצמו סיפר לו שהשיק שניתן לו על ידי צבי חזר וכי הוא מעולם לא הסכים לכך שגביש יהיה הפוסק המוסכם (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 30-33, עמ' 11 ש' 1-6). התובע אישר בעדותו כי יתכן וחלק מהקבלות שצורפו לתביעה צורפו בטעות (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 19-33). התובע התבקש להסביר בעדותו בנוגע לחלק מהקבלות שצירף (עמ' 12 לפרוטוקול). כאשר הוצג לתובע מסמך מיום 2/3/08 (נ/1) הוא השיב כי השורה האחרונה אינה כתובה בכתב ידו (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 9-10).
8. מטעם הנתבעת העיד מנהלה צבי מרקוביץ. צבי בעדותו הכחיש כי חתם על זכרון הדברים וטען כי ראה את המסמך לראשונה כאשר הוגשה התביעה (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 8-13). צבי אישר שהוסכם שהתובע יתחיל לעבוד לפי המפרט וכתב הכמויות וכי בוצעו עבודות נוספות, כאשר הוסכם שמר גביש יחליט על המחיר בהתאם למחיר הממוצע (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 14-20). לטענת צבי, התובע הסכים שגביש יהיה הבורר והוא זה שהציג את הטופס לבית המשפט (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 21-24). באשר לנספח 10 לתצהיר התובע אישר צבי כי מדובר בכתב ידו וכי התובע לא חתם על המסמך נוכח יחסי הידידות והאמון בין השניים (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 25-30). העד נשאל בנוגע לחתימותיו ואישר כי יש לו חותמת גומי של חתימתו אשר משתמשים בה כשהוא לא נוכח וצריך לתת שיקים (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 10-22). כאשר נשאל מדוע כתב הכמויות אינו חתום השיב צבי שלא היה צורך היות ועל פיו החל התובע בעבודתו (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 3-6). צבי אישר כי כל עבודה נוספת שבוצעה על ידי התובע ושאינה מופיעה בכתב הכמויות הינה עבודה נוספת (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 7-9). כאשר נשאל בנוגע לסכומים השונים השיב כי חסרים הרבה דברים שטרם תוקנו וכי סוכם שהוא יוריד לתובע את המחיר (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 17 ש' 10). צבי אישר בעדותו כי מעולם לא פגש בספקים אלא מסר לתובע שיקים שהועברו על ידו לספקים (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 18 ש' 3). כאשר נשאל כיצד הגיע לסכום של 201,000 ש"ח שלטענתו שולמו לתובע, השיב כי מדובר ברשימה חלקית של כל מה ששילם עבור הבנייה. עוד טען כי שילם לתובע 3 שיקים של 20,000 ש"ח (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 3-13). צבי נשאל מדוע הונפקו תלושים רק עבור שלושה עובדים והשיב כי זה מה שהתובע מסר לו. לטענתו, התובע הביא כ-15 עובדים אך המציא רק 3-4 מספרי תעודות זהות ולפיכך זה מה ששולם (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 30-32). צבי טען כי מגיע לתובע תשלום בגין עבודות נוספות אך ישנם סכומים ששולמו ונתבעים שנית, בסך כולל של 68,000 ש"ח. לטענתו הוא זכאי לקזז לתובע סך של 124,000 ש"ח (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 12-23). צבי ציין כי נאלץ לשכור עובדים על מנת שישלימו את ביצוע העבודות אך לא ידע לציין כמה שולם להם היות והעבודה בוצעה "בשחור" (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 12-20).
9. עוד העיד מטעם הנתבעת מר ישראל מוזס, חייל שעבד בתור סדרן סחורה בסופר (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 28-29). בעדותו נשאל כיצד הצהיר בעדותו כי העבודה שבוצעה לקויה היות והוא אינו איש מקצוע והשיב כי הרצפה היתה עקומה וגם הקירות. לטענתו, לאחר מכן הביאו בעל מקצוע שביצע עבודות קרמיקה (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 30- עמ' 23 ש' 3). העד אישר כי היה עימות בין התובע לצבי וכי התובע איים עם גרזן שהונף לעבר המנהל מאיר. לטענתו כאשר החל העימות הוא עזב את המקום היות וחשש וכי שמע שאנשים אחרים הזמינו משטרה (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 4-23).
10. עוד העיד מטעם הנתבעת מר מנחם רוטשטיין- גביש, האדריכל שתכנן את השיפוץ (להלן - גביש או האדריכל). לטענתו, נהג לבקר במקום פעם- פעמיים בשבוע (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 15-16). העד אישר שהוא הכין את כתב הכמויות והסביר בעדותו מה הן העבודות שבוצעו על ידי התובע מעבר לאלו שבכתב הכמויות (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 17-32). כאשר נשאל האם תוכניתו של המהנדס היתה בפניו השיב שהיתה בפניו סקיצה וכי הוא אינו זוכר מתי התוכנית עצמה הגיעה לרשותו. הוא אישר שכאשר נכתב המפרט, התוכנית לא היתה בפניו (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 3-5). בנוגע לאישור שניתן לתובע על ידי המהנדס לבצע את היציקה טען האדריכל כי מהנדסים במקרים רבים מאשרים לצקת רק על סמך מה שמונח על הרשתות שעל הרצפה ואת הקוצים מניחים לאחר מכן. לטענתו, המהנדס ככל הנראה סמך על התובע שיבצע אותם (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 17-23). האדריכל אישר בעדותו שהצדדים ביקשו ממנו להיות סוג של בורר מטעמם וציין כי התובע ביקש ממנו כל הזמן אישורים על עבודות שבוצעו (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 24-27). באשר לנספח 10 השיב העד כי אינו יודע האם הוא נערך בפניו ופירט בנוגע לפגישה המתוחה שהתקיימה בין הצדדים, לרבות שיחת הטלפון עם האנשים שהמתינו לתובע כביכול בחוץ (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 27 ש' 10). העד נשאל כיצד הבין שהתובע הסכים שהוא ישמש כבורר והשיב כי פניות התובע אליו למתן אישורים בכתב במשך העבודה ודברי צבי לפיהם עליו לשמש כמתווך בפגישה ביניהם הובילו אותו למסקנה כאמור. הוא עוד ציין בהקשר זה שהוא לא הבין שהוא יכול לכפות את דעתו על הצדדים, אלא להגיע לסיכום מקובל (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 12-22). בעדותו נשאל האם ביקש מהתובע להפסיק את עבודתו נוכח הטענה כי היא בוצעה בצורה שאינה מקצועית ואחראית והשיב בשלילה. לטענתו, רצה שהעבודה תסתיים ולא רצה שהתובע יהרוס את מה שכבר בוצע (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 28 ש' , ש' 3' ש' 23-28). כאשר הוצגה לו סקיצה שערך התובע והוא נשאל האם זה המצב כפי שנעשה, הוא השיב בשלילה (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 10-12). לשאלת בית המשפט האם סך כל העבודות היה סביר השיב העד בשלילה (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 29-33). כאשר נשאל מדוע לא הורה על הפסקת העבודה השיב כי דובר היה בשלב בו איימו בגרזנים ולא היה ניתן (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 1-2). העד אישר כי הכין את נספח 18 לכתב התביעה אך ציין כי אינו חתום על המסמך. לדבריו, כתב לתובע המלצות על מנת לשמור על אווירה טובה ולאור בקשתו ולחציו של התובע (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 3-13). גביש נשאל בנוגע לנספח 15 לתצהיר התובע ואישר כי הדברים נכללו במפרט תחת סעיף עמודים. לטענתו, גם הפלטות והקוצים לא נכללו במפרט אך ברור היה שכאשר קושרים קורות צריך פלטות וקוצים (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 32- עמ' 30 ש' 8). עוד נשאל בנוגע לסימני השאלה והאיקסים בנ/2 והשיב כי האישור שלו הינו לסעיפים שבהם אין סימן שאלה. הוא אישר שהוא זה שכתב את סימני השאלה לעצמו (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 21-28). בנוגע לעבודות הנוספות שביצע התובע השיב כי הוא יצק בטון בעובי 10 ס"מ של חלקה 9 וקיר בלוקים שמפריד בין החלקות. העד שלל ביצוע עבודות נוספות בפנים וטען כי חלק מהעבודות בפנים כלל לא הושלמו (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 30- עמ' 31 ש' 4). בחקירתו החוזרת ציין כי הוא זה שכתב את הסכום 140,000 ש"ח על גבי נספח ה' לתצהיר התובע היות והדבר נמסר לו על ידי צבי בתום לב. לטענתו, כאשר נפגש עם התובע הוא הזכיר את ההתחשבנות על בסיס הסכום הנ"ל (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 7-18).
11. ביום 23/12/10 בהסכמת הצדדים הוריתי על מינוי המומחה המהנדס רונן שטרנברג כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה) על מנת שיבדוק את הנכס נשוא ההליך. בדיון שהתקיים ביום 3/7/11 הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על חקירות העדים הנוספים וכי ישלחו למומחה שאלות הבהרה.
חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט
12. ביום 15/9/11 הומצאה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס שטרנברג (להלן - המומחה). באשר לביצוע העבודות הנוספות (סעיף 13 לתצהיר התובע) קבע המומחה כי יש לשלם לתובע סך כולל של 49,375 ש"ח. באשר לביצוע העבודות הנוספות (כמפורט בסעיף 15 לתצהיר התובע) קבע המומחה כי יש לשלם לתובע סך כולל של 29,200 ש"ח. באשר לעבודות שלא הושלמו וטענות הליקויים שהועלו בכתב ההגנה קבע המומחה כי עלות התיקונים הינה בסך 17,500 ש"ח. מכאן, בהתאם לחוות דעתו של המומחה על הנתבעים לשלם לתובע, לאחר הפחתת עלות תיקון הליקויים, סך של 61,075 ש"ח ובצירוף תשלום מע"מ סך כולל של 70,847 ש"ח.
13. בשאלות הבהרה מיום 8/9/11 שנשלחו על ידי התובע השיב המומחה כי אם יוכיח התובע כי ביצע חפירה ליסוד יש לאשר לו סך נוסף של 500 ש"ח והבהיר את אופן חישוב מרכיבים שונים בחוות דעתו לגביהם. עוד הוסיף המומחה כי הינו מקבל את הטענה לפיה לא הוכח שהשטח נוקה ולפיכך השאיר את ההחלטה בסעיף זה לשיקול דעת בית המשפט. בשאלות הבהרה מטעם הנתבע שנשלחו ביום 14/11/11 קבע המומחה בין היתר באשר לפרק 2 סעיף ז' ופרק סעיף 5.1 כי הינו מקבל את טענת הנתבע לפיה הרמפה אינה מהווה עבודה נוספת היות והיא מופיעה בתוכניות ובכתב הכמויות.
עמדת התובע בסיכומיו
14. התובע בסיכומיו הפנה לעדותו ממנה עלה כי עסקת היסוד בין הצדדים היתה על סך של 164,000 ש"ח בתוספת מע"מ. נטען כי תימוכין לטענה ניתן למצוא בעדות הנתבע (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 24). נטען כי אין חולק שבוצעו עבודות נוספות בהיקף גדול. נטען כי תוכנית הקונסטרוקציה נמסרה לתובע ביום 6/1/08, לאחר שניתנה הצעת המחיר ונחתם זיכרון הדברים. נטען כי תוכנית זו כללה עבודה מורכבת ומסובכת ולא באה לידי ביטוי בשלב המו"מ או החתימה על זכרון הדברים. עוד נטען כי האדריכל גביש הודה שלא היתה בפניו התוכנית של המהנדס כאשר הכין את המפרט. באשר לחוות דעת המומחה נטען כי המומחה לא לקח בחשבון עבודות רבות שפורטו בתצהיר התובע. עוד נטען כי המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה השאיר לשיקול דעת בית המשפט את מרכיב הניקיון ואישר לתובע סך של 500 ש"ח נוספים. לטענת התובע, המומחה לא זיכה את התובע במרכיב פינוי פסולת היות ולא הוכח הדבר, כאשר לטענתו, לא הוכח כי הנתבעת בעצמה או מי מטעמה ביצע עבודה זו. לטענת התובע, אין כל הצדקה לזכות את הנתבעת בגין הליקויים היות ומדובר בעבודות שבוצעו ללא היתר בנייה ונעשו במהירות על מנת להתחמק מפקחים וגורמי אכיפה. נטען כי האדריכל גביש לא מצא לנכון להפסיק את העבודה או לבקש את תיקון הליקויים. נטען כי הנתבעת אף לא טרחה להעסיק בעלי מקצוע שיתקנו או ישלימו את העבודה ולא הציגה אסמכתאות המעידות כי עשתה כן. באשר לביצוע התשלומים נטען כי שולם לתובע סך של 162,000 ש"ח שאין בו לכסות את עסקת היסוד בין הצדדים. נטען כי הסכומים הנטענים בסך 25,000 ש"ח ו- 13,500 ש"ח אותם הציגה הנתבעת, כלולים בסך ששולם כמפורט בנספחים 24 ו- 25 לתצהיר התובע. עוד נטען כי הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי שולם לנתבע סך של 160,000 ש"ח ובתצהיר עדות ראשית מטעמה טענה כי שולם לתובע סך של 201,000 ש"ח. נטען כי יש לדחות את הטענה המהווה הרחבת חזית וכי מדובר בסכומים שחושבו פעמיים. נטען כי הנתבעת צירפה לתצהיר מטעם מנהלה רשימת תשלומים מודפסת הכוללת תשלומים רבים שאינם קשורים לתובע כלל בסך 28,575 ש"ח. נטען כי טענה זו נתמכת העדות התובע וכן בעדות מנהל הנתבעת (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 32). נטען כי גרסת מנהל הנתבעת כללה סתירות ולא הותירה רושם אמין. עוד נטען כי הנתבעת העלתה טענת "הודאה והדחה" ויש להעביר את הנטל אל שכמה.